לעולם לא יימאס לי מזכרון יעקב. המדרחוב מרוצף אבן והיסטוריה, השלטים הקטנים מרמזים על אמנים כמוסים והסמטאות הצדדיות צופנות הפתעות. תמיד יש בעיירה הקטנה והמטופחת מה לעשות, לאכול וגם לשתות. הפעם זה לא היה מובן מאליו, שכן עיירת הברון אף היא חבוטה מחודשים של מלחמה ומיעוט מבקרים, אבל גיליתי בה סימני התאוששות חזקים. תפרתי יום במקום שבו בית קפה טבעוני מגדיר מחדש את הקטגוריה, חדר בריחה משעשע גרם לנו לחדד את החושים, אמנית מיוחדת החזירה אותנו לילדות שלה, ובר קוקטיילים נתן לנו לנשום קצת את השקיעה.










