בכניסה לסטודיו של עופר ללוש, בין שלל פסלים מונוכרומטיים הנראים כמו יציקות גבס של קורבנות שנמצאו בפומפיי, ניצב פסל של איש עומד ומרים ידיים כמו מתחנן על חייו. הדימוי הראשוני והקמאי של הרמת הידיים ומשמעותה - הבקשה הפשוטה לחיות - היא מכמירת לב ורלוונטית מתמיד. ללוש, צייר, פסל ואמן תחריט, הוא האמן של הצמצום. ביצירתו הוא מבקש לזקק דימויים ארכיטיפיים שעוסקים בקיום האנושי ונכונים הן לציורי המערות הפרה-היסטוריים והן למאה ה-21 העקובה מדם.
האמן שמוכר עבודות בעשרות אלפי דולרים: "אני רוצה שיסתכלו עליהן באהבה ולא בגלל שהן שוות משהו"
עופר ללוש הוא מהאמנים הישראליים החשובים כיום, ועבודותיו מוצגות לצד אלה של פיקאסו וג'קומטי ● הוא מחפש ביצירתו את האדם האוניברסלי אבל לא בורח מהכאב המקומי: "אחרי 7 באוקטובר עבדתי כל כך קשה ואינטנסיבי עד שקיבלתי דלקת בכתף. ציירתי נופים של דשאים בקיבוץ, העבודות הכי צבעוניות והכי עצובות שלי"
יובל פסו | פורסם ב15 בפברואר 2025 בשעה 12:11
עופר ללוש בסטודיו שלו. ''אני איש אופטימי'' / צילום: אריאל ינאי
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם לקוד האתיהמופיעבדו"ח האמוןלפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
