כשגרתי באבן יהודה נהגתי לקום מוקדם, לשמוע את קרקור התרנגולות ולהבין שאין לי באמת לאן ללכת לשתות קפה. יותר מעשור חייתי ביישוב החינני הזה, ולמרות היעדר בתי הקפה אני זוכרת לו חסד נעורים. במקום ניחוחות של קפה טחון נשמתי את ריחות ההדרים, צעדתי בשדות מוריקים והכרתי את עצי התות הנסתרים. לפני כשנה עזבנו לעיר הגדולה, ועכשיו חזרתי לבקר חברות. בעיניים של עירונית פתאום נחתה עליי ההכרה איך היישוב הקטן הפך לעיירה תוססת עם סודות מקומיים.










