אנחנו נוסעים על כביש 232 שבעוטף. יותר משנתיים אחרי ה-7 באוקטובר והנסיעה הזאת רצופה זיכרונות מרים. לצדם כלניות משובצות בתוככי שדות של פרחי חרדל וגם הרבה עגלות קפה. למעשה, כמעט נדמה שיש עגלת קפה על כל כלנית, ובאמת אפשר לעצור בצידי הדרך, ללגום מהמשקה החם בתוך היופי ואולי להתחיל לנשום.












