זאת הייתה (עוד) שנה של הישרדות. מאחורי כל מנה שהוגשה לשולחן עמדו לא רק שפים וקונדיטורים, אלא גם החלטות אמיצות, ויתורים כואבים ואינספור ניסיונות לנסח מחדש מהי חוויית אוכל ישראלית בזמן של אי ודאות. בין המקלט לממ"ד, בין אזעקה להפגנה - כש-48 חטופים עדיין בעזה - המסעדנים והשפים הישראלים ניסו להחזיר את הפשטות למרכז הבמה, הפכו נגישים יותר, נוסטלגיים יותר, קלילים יותר. הם צמצמו תפריטים, הקטינו מנות (והעלו מחירים), עשו הפי האוור. הפיין דיינינג לקח צעד אחורה (אך לא נעלם לחלוטין מהמפה) והקז’ואל-פיין תפס את מקומו - חוויית אוכל שמרגישה איכותית, אך גם יומיומית ובת השגה.











